אימו של שי (שם בדוי) דיווחה על חוסר הביטחון שלו ועל התחושה שלה שהיא צריכה לדחוף אותו ללא הרף לעשות דברים.
הכרתי את שי לאחר שהגיע אלי בהמלצת הגננת שלו. היא ראתה שהוא מתקשה לקפוץ, לרוץ ולשחק בגן ובחצר הגן. ההורים פנו אלי עם מטרה לחיזוק מוטורי.
לאחר שיחה עם ההורים הבנתי, כי יש פעולות רבות בהם שי מתקשה מוטורית. לדוגמא, עליית מדרגות, כניסה לרכב וישיבה על הכיסא לבד, קושי לטפס על משחקים בגינה, ריצה לא בצורה ישרה, זהירות וסרבול תנועתי.
ההורים אמרו שאפשר לסמוך על שי, כי הוא לא יתנסה בשום דבר שמסכן אותו. לעיתים הוא נראה קצת עצוב וחסר ביטחון. וזו הייתה הנורה האדומה עבורי. הוריו של שי לא יחסו קשר ליכולות המוטוריות החלשות שלו ולקושי התכנוני לכך שהוא זהיר באופן חריג.
בביקורי בגן כדי לצפות בשי, הגננת סיפרה ששי הוא ילד מאוד חברותי, מוקף חברים, אוהב ואהוב. היא הוסיפה שמאז שהתחיל את הטיפול אצלי, הוא מעז הרבה יותר במשחקים גם בגן וגם בחצר, ומצליח לעשות פעילויות מוטוריות שלא עשה קודם לכן כמו קפיצה או מעבר מעל מכשולים.
עם זאת, הוסיפה הגננת, כי לעיתים שי מחליט לא להשתתף במשחק ולעמוד בצד. היא אינה מצליחה להבין מה גורם לשי "פתאום" להחליט שבמשחק זה הוא לא משתתף, למרות שיום קודם שיחק באותו המשחק והיה מאושר.
התמזל מזלנו ושי בדיוק הדגים את ההתנהגות הזו.
הסיטואציה: החברים שיחקו עם חיילים במשחק דמיוני. הם בנו 'חומת מגן' מקוביות הענק המצויות בגן, כדי להגן על החיילים במבצר/ארמון שייצרו. הילדים התכנסו כולם ביחד בתוך הארמון/ מבצר ושיחקו בהנאה מרובה, כשהם מוקפים ומוגנים בחומת המגן שיצרו.
הגננת ואני הבחנו ששי מעוניין להצטרף אך משהוא חוסם אותו. מעין "קיר דמיוני" שעוצר אותו מלהתקדם ולחבור לחברים למשחק. הגננת ניסתה לשדל אותו להצטרף, וגם החברים, אך ללא הועיל.
מטרת הטיפול
אנחנו צריכים לפרק את הפעילות המוטורית ולנתח את המרכיבים שלה. לזהות אילו מרכיבים יש לחזק, מי הכתובת לחזק, מהם השלבים הנכונים ולבנות שוב את המיומנות.
הצורך בבחינת כל מרכיבי הפעילות נדרש על מנת לזהות על אלו מהם יש צורך לעבוד.
בנוסף, לבחון את תכנון התנועה והיכולת לתכנן את הפעולה הרצויה. להבין מה הוא ה"הקיר הדמיוני" שחוסם ומונע משי להצטרף לחברים.
חיזוק היכולות המוטורית כגון מעבר מעל מכשול, היכולת לנתק רגליים מהרצפה בביטחון, כוח השריר המתאים לביצוע הרמת הרגל (כמובן שיש עוד גורמים כגון ויסות כוח, יציבה, ….ריגשי, שלא אגע בהם כאן היות שבמקרה של שי הם לא היוו גורם מעכב).
תוצאות הטיפול
לאחר שהבנתי מהו "הקיר הדמיוני" שמונע משי להצטרף, הוא הצטרף לחברים למשחק ושיחק איתם בהתלהבות רבה. שינוי קטן, התערבות מינימלית, שעזרו לשי להצטרף לחבריו לאחר שעבר את מחסום הביטחון שלו.
מהלך הטיפול
שלב 1 בקליניקה – הכנה
שי הגיע עם חוסר ביטחון תנועתי. הוא התקשה לנוע במרחב בחופשיות, נתקל בדברים, חשש לעבור מעל מכשולים נמוכים, פחד לרדת בגרם המדרגות לקליניקה ונעזר במעקה ובאם.
רגליו התבלבלו לו ולעיתים עצר ונראה היה שלפני שעושה כל צעד הוא עוצר לחשוב ולתכנן אותו. הוא הציג חוסר יכולת מוטורית ותכנונית לצורך מעבר מעל מכשולים, עצר הרבה והשתהה במהלך הרצף התנועתי. מעבר מצד אחד של הקליניקה לצידה השני לקח זמן רב יחסית והיה מלווה בחשש אמיתי של שי.
במשך כחצי שנה עבדנו על חיזוק שרירים, טווחי תנועה, גירוי מערכת החישה והיציבה התומכות בתנועה, שיפור קואורדינציה וחזרות מרובות. כמו כן תרגלנו מעבר מעל מכשולים בגבהים שונים, בתחילה מעבר מעל כרית קטנה ולאחר מכן מעבר מעל דרגש גבוה יותר.
שי הצליח באופן הדרגתי לעבור מעל מכשולים שנקרו בדרכו (משחק שהונח על הריצפה, מעבר מעל מכשול ולא ללכת מסביב או לקפוא במקום כי הוא מרגיש שמשהו חוסם את המעבר שלו).
שי למד לתכנן את המעברים ואחרי תרגול רב זה הפעולה הפכה להיות טבעית עבורו, ללא עצירה של רצף ההתקדמות שלו.
המטרה הבאה בעבודה עם שי הייתה לגרום לו להעביר את יכולות שרכש אל מחוץ לקליניקה לחיי הגן.
שלב 2 – התערבות בגן
לאחר ניתוח הסיטואציה והיכרותי עם שי, הבנתי ש"הקיר הדמיוני" שעצר את שי הוא למעשה החשש לעבור מעל חומת הקוביות שמקיפה את החברים והמשחקים. היה זה מבחינתו מעין "מחסום" שצריך לעבור. אולם שי לא ידע איך לעבור אותו מבחינת גיוס הגוף הן מבחינה מוטורית (הרמת הרגל מעל למכשול וייצוב הגוף למען מטרה זאת) והן ברמה התכנונית (איך אני מתכנן את המעבר, מה רצף הפעולות ).
לקחתי את שי הצידה לסביבה שקטה ותרגלתי אתו מספר פעמים מעבר מעל קובייה בודדת. לאט לאט, שי נזכר שהגוף שלו יודע לעשות פעולה שכזו הן מבחינה מוטורית והן מבחינה תכנונית. הביטחון התנועתי שלו חזר. לאחר תרגול של כ-10 דקות ניגשנו שי ואני לחומת הקוביות שהילדים יצרו. נתתי לו יד מספר פעמים ועזרתי לו לעבור מעל החומה שבנו החברים. שי תרגל את הפעולה לבד ולאחר מספר דקות הוא הצטרף למשחק עם חבריו. לא היה כל צורך בעזרה נוספת שלי או בשידול של הגננת שיצטרף אליהם.
שי שמח להצטרף למשחק ועל פניו נראתה ארשת של רווחה ושלווה. ונראה כי הביטחון חזר לגופו. הוא הזיז את הגוף במרחב בבטחה וכבר לא היה קיר דמיוני שחסם את רצף תנועתו.
הדרכתי את הגננת כיצד לנהוג במצבים דומים שיהיו בגן בהם שי יתקל ב"קירות דמיוניים" אחרים בסיטואציות אחרות שיגרמו לו לאיבוד הביטחון העצמי.
ההדרכה ניתנה ספציפית ליכולותיו של שי ולגורמים המעכבים שלו.
סיכום טיפול
כללי האצבע בהתערבות שלי:
לחפש סיטואציה משמעותית עבור הילד במהלך שהותו בגן הילדים. יש צורך שהסיטואציה תהיה בקורלציה עם השיפור שחל בקליניקה ולעזור לילד לשחזר את חוויות ההצלחה בקליניקה, שכללה מרכיבים מוטוריים ותכנוניים לפעולה בגן שדורשת גם כן מרכיבים אלו. שחזור ההצלחה יעלה את בטחונו העצמי של הילד.
במקרה של שי הקושי התכנוני והקושי ביכולות המוטוריקה הגסה גרמו לו לאבד את הביטחון בגופו וביכולותיו. לא היה לו מספיק בטחון לעבור את חומת הקוביות ולכן הוא בחר לוותר על משחק נחשק, דבר שפגע מאוד באיכות חייו בגן .
יש צורך להעיר את תשומת ליבם של אנשי צוות הגן כדי לייצר סיטואציות בהן שי מתרגל מיומנויות מוטוריות בהן התקשה בעבר, כגון כניסה ויציאה מהחומה שמייצרת עבורו תרגול של מעבר מעל מכשול. התרגול פותח לשי צוהר שלם של פעילויות שהוא יכול לבצע בגן ללא פחד וכל עולה הביטחון העצמי שלו ותחושת ההצלחה. הקושי אותו חווה שי בעבר כבר לא מהווה גורם מעכב ברגע שהצליח לחזור ולעשות שימוש ביכולות שרכש בקליניקה למסגרת הגן .
חשוב להדריך את צוות הגן בשינויים המינוריים שיכולים לעזור מאוד לילד להגביר את הביטחון שלו. גופו של הילד זוכר את חוסר הביטחון בהצלחה בפעילויות מסוימות, ולכן צריך לתת לו, לעיתים, תזכורות מחזקות לגוף באשר ליכולתו.
הערה
השלבים השונים בליווי הילד במעבר מכשולים שונים חייבים להיעשות באופן הדרגתי, עם שימת דגש על גורמים אחרים שלא הובאו כאן (תחושתי, יציבתי…) ועל ידי בעל מקצוע מוסמך לכך.
ההורים וצוות החינוך בגן צריכים להיות מעורבים בתהליכים שהילד עובר.
